הלכה: רַב אָמַר הֲלָכָה כְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן לְהָקֵל. דִּלָכֵן מַה כֵן אָֽמְרִין סְתָמָה וְרִבִּי יוֹסֵי הֲלָכָה כִסְתָמָא. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוּדָה הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. וּמַה צְרִיכָא לְמֵימַר רַב הֲלָכָה כְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן לְהָקֵל. אֶלָּא בְגִין שָׁמַע דְּתַנִּי לָהּ רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר לְפוּם כֵּן צָרִיךְ לְמֵימַר הֲלָכָה כְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן לְהָקֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
לפום כן. צריך רב למימר הלכה כדברי שניהם להקל הואיל ורבי סתים לן להרישא ש''מ דהלכה כת''ק:
אלא בגין שמע דתני לה ר' חייא בשם ר''מ. כלומר משום דר' חייא בתוספתא קתני להאי דינא דשמע שיצא אף אם לא השמיע לאזניו בשם ר''מ דס''ל הכי והכי איתא התם בפ''ב בעל קרי שאין לו מים לטבול ה''ז קורא את שמע ואינו משמיע לאזניו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה דברי ר''מ וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה אמר ר' מאיר פעם אחת היינו יושבין לפני ר''ע בבית המדרש והיינו קורין את שמע ולא היינו משמיעים לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה לפי שמלכות הרשעה גזרה על התורה ועל המצות אלמא דר''מ הוא דס''ל דלא השמיע לאזניו יצא וחכמים הוא דסברי לא יצא והתירו לבעל קרי בשעת הדחק שאין לו מים לפי שאינו יוצא בלא השמיע לאזניו ות''ק דמתני' היינו ר''מ וחכמים דתוספתא ר' יוסי היא וא''כ הוה אמינא דהדרינן לכללא ר''מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי:
ופריך דלא כן מה אנן אמרין. הא פשיטא הוא הא ברישא סתמא היא ור' יוסי פליג וא''כ הלכה כסתמא ובסיפא ר' יוסי ור' יהודה והלכ' כר' יוסי בכל מקום לגביה דר' יהודה וא''כ מה צריכה למימר רב להאי הלכה:
גמ' רב אמר הלכה כדברי שניהם להקל. בשני החלוקות האלו במתני' הלכה כדברי המיקל ברישא כת''ק ובקרא ולא דקדק כר' יוסי:
משנה: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ (רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר) יָצָא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יָצָא. קָרָא וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יָצָא וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יָצָא. הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ 16a לֹא יָצָא. קָרָא וְטָעָה יַחְזוֹר לְמָקוֹם שֶׁטָּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
יחזור למקום שטעה. אם בין פרק לפרק טעה שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה הפרק יחזור חוזר להפסק הראשון שהוא והיה אם שמוע ולדעת הרמב''ם חוזר לראש פרק הראשון שהוא ואהבת אבל אם באמצע הפרק פסק שיודע הפרק שפסק בו אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו הפרק פסק חוזר לראש אותו הפרק ואם היה קורא וכתבתם ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע חוזר לוכתבתם של שמע ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך:
לא יצא. דכתיב והיו הדברים בהווייתן יהו כלומר כסדר שהן כתובין בתורה ומיהו אם הקדים הפרשיות זו לזו אין זה חשוב למפרע ויצא שהרי אינן סדורות כך זו לאחר זו בתורה:
הקורא למפרע. הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה:
ר' יוסי אומר יצא. והלכה כר' יוסי מיהו לכתחילה צריך לדקדק באותיותיה וכן יזהר שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה וצריך להתיז הזי''ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי''ן כלומר כדי שתרבו שכר והרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס:
קרא ולא דקדק באותיותיה. להוציאן בשפתו יפה בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שנגמרת הראשונה כגון על לבבך עשב בשדך וכיוצא בהן ואם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידן נמצא קורא אותן שתי תיבות באות אחת:
מתני' ר' יוסי אמר לא יצא. משום דכתיב שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ות''ק סבר שמע בכל לשון שאתה שומע והלכה כת''ק:
פיסקא. הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא. רִבִּי יוֹנָה אָמַר תַּנָּא רַב נַחְמָן בַּר אָדָא רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר תַּנָּא נַחְמָן סַבָּא וְהָיוּ כְּדֶרֶךְ הֲוִייָתָן יְהוּ. תַּנִּי אַף בְּהַלֵּל וּבִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
והיו כדרך הוייתן יהו. כסדר שהן כתובין בתורה ולא למפרע:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חוֹשֶׁךְ. דְּלָא יֵימַר יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא נוֹגַהּ. רִבִּי חַגַּיי בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא שָׁם שָׁרוּ לָךְ דְּלָא יֵימַר שָׁם הַלְלוּ לָךְ. רִבִּי לֵוִי רִבִּי אֶבְדִּימָא דְחֵיפָה בְשֵׁם רִבִּי לֵוִי בַּר סִיסִי צָרִיךְ לְהַתִּיז לְמַעַן תִּזְכְּרוּ. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא צָרִיךְ לְהַתִּיז כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. תַּנִּי אֵין מַעֲבִירִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה לֹא חֵיפָנִין וְלֹא בֵּישָׁנִין וְלֹא טִיבְעוֹנִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן עוֹשִׂין חֵיתִין הֵיהִין וְעַיְנִין אָאִין. אִם הָיָה לְשׁוֹנוֹ עָרוּךְ מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
אם היה לשונו ערוך. כמו ארוך כלומר שהיה מגמגם בלשונו כאלו המגמגמין מחמת שלשונם קצת ארוך וכבד עליהם להוציא המבטא ומאריכין ביותר טרם שמדברין מותר מפני שזה אינו משנה האותיות מהוייתן:
צריך להתיז כי לעולם חסדו. בהלל ובפסוקים דלא לישתמע חשדו:
שם שרו לך. אם לא אמר פ' ציצית בלילה אמרי' בפ''ק דאומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ומבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושם שרנו לך ולא יאמר הללו לך מפני שצריך ליזהר דלא לישתמע כתיבה אחת הללוך:
ובורא חושך. מפני שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה דלא יאמר ובורא נוגה ואע''ג דאיכא למ''ד בריש פסחים דאור לילי הוא וא''כ מזכיר הוא שניהם אפ''ה צריך לומר לישנא דלא מסתפקא:
אֵלּוּ צָרִיךְ דִּקְדּוּק. עַל לְבָֽבְךָ. עַל לְבַבְכֶם. עֵשֶׂב בְּשָֽׂדְךָ. וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה. הַכָּנָף פְּתִיל. אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ. רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא אֲשֶׁר נִשְׁבַּע י֙י.
Pnei Moshe (non traduit)
אשר נשבע ה'. גם בזה צריך שידקדק להתיז את העי''ן דלא לישתמע נשבה:
אלו. התיבות שצריכין דיקדוק ליתן ריוח בין הדבקים:
אָמַר רַב חִסְדָּא לֵית כַּאן חֵרֵשׁ. הַשְׁגָּרַת לָשׁוֹן הִיא. מַתְנִיתָא לְרִבִּי יְהוּדָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִסְתַּבְּרָא דְיוֹדֵי רַב חִסְדָּא בִּתְרוּמוֹת דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן עַל כָּרְחֵיךְ אִיתְמַר דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי דְתַנִּינָן חֲמִישְׁתָּא קַדְמִייָתָא וְלֹא תַנִּיתָא עִמָּהֶן אִם מִשּׁוּם שֶׁאֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. וְהָא תַנִּינָן חֲמִישְׁתָּא אַחֲרָנִייָתָא וְלֹא תַנִּיתָהּ עִמָּהֶן. הָא סוֹפָךְ מֵימַר דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
הוי סופך מימר. אלא על כרחך דהאי דמדבר ואינו שומע דר' יוסי היא ומשום הכי לא קתני לה עם הני חמשה אחרנייתא דהא קמ''ל התנא דהאי דינא המדבר ואינו שומע כר' יוסי היא דמודה בה דבדיעבד יצא דאלו הוי תני עם הני חמשה האחרונים ה''א דהאי דינא כר' יהודה אתיא וס''ל דלכתחיל' לא כמו באינך דאפי' לר' יהודה לכתחילה לא ודמיא להנך חמשה דהתם הלכך הוא דתני באנפי נפשה לאשמעינן דהאי דינא כר' יוסי הוא ומודה בה לענין דיעבד כדאמרן אבל לר' יהודה אפי' לכתחילה הוא תורם:
א''ר יוסי בר בון. על כרחך אית לן למימר דמתני' דתרומות ר' יוסי היא וא''צ ראיה דמגופא דמתני' שמעינן לה דהא תנינן התם חמשה קדמייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החש''ו וכו' ולא תניתה להאי חרש המדבר ואינו שומע עמהן ואי משום דהני חמשה אפי' בדיעבד אין תרומתן תרומה ובמדבר ואינו שומע בדיעבד תרומתו תרומה אכתי קשיא והא תנינן התם לקמן חמשה אחרנייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשיכור וכו' ולמה לא תניתה למדבר ואינו שומע עמהן:
א''ר יוסי. אע''ג דפליג רב חסדא עליה דרב מתנה ואוקי למתני' דמגילה כר' יודא מסתברא הוא דמיהת מתני' דתרומות דתנינן התם בפ''ק חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שאינו שומע הברכה ואם תרם תרומתו תרומה בהאי מתני' מודה רב חסדא דלא אתיא אלא כר' יוסי ואע''ג דר' יוסי דמתני' דהכא ס''ל דאף בדיעבד לא יצא שאני' התם דברכות מדרבנן הן והלכך לכתחילה הוא דלא יתרום ובדיעבד תרומתו תרומה דאין הברכות מעכבות וכן א''ר חנינא בשם רב חסדא דמוקי למתני' דתרומות כר' יוסי דמתני':
מתני' לר' יהודה. כלומר והשתא מתניתא דהתם לר' יהודה נמי אתייא וכדאמרן:
אמר רב חסדא לית כאן חרש. רב חסדא פליג אדרב מתנה דאוקי לההיא מתני' כר' יוסי וקאמר דאפי' תימא כר' יהודא ובחרש בדיעבד יצא וא''נ אפי' לכתחילה ולא גרסינן במתני' דמגילה חרש אלא אשגרת לישן היא הואיל דבכל מקום שונה התנא חרש עם שוטה וקטן קאמר הכי וחרש דקתני לאו דוקא הוא לדינא:
תַּנִּי נִתְפַּלֵּל וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא. לְמִי נִצְרְכָה לְרִבִּי יוֹסֵי. הַייְּדֵין רִבִּי יוֹסֵי הֲדָא דְתַנִּינָן הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יָצָא. אָמַר רַב מַתָּנָה דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר מַה פְלִיגִין רַבָּנָן וְרִבִּי יוֹסֵי בִּשְׁמַע דִּכְתִיב בָּהּ שְׁמַע. הָא שְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת לֹא. מִן דָּמַר 16b רַב מַתָּנָה דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא הֲוֵי הִיא שְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו. יִשְׁמְעוּ אָזְנֶךָ מַה שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר.
Pnei Moshe (non traduit)
הא שאר כל המצות. דלא גלי לן קרא לא פליג ר' יוסי ומודה הוא דא''צ להשמיע לאזניו אבל מן מה דאמר רב מתנה ר' יוסי היא מתני' דמגילה הוי היא שאר כל המצות כק''ש לר' יוסי ובדיעבד נמי לא יצא חרש במגילה כדמפרש טעמיה דדריש מוהאזנת למצותיו:
הוינן סברין מימר. אי לאו דאוקמי רב מתנה למתני' דמגילה כר' יוסי דמתני' היינו סוברין לומר דעד כאן ל''פ רבנן ור' יוסי במתני' אלא בשמע משום דכתיב בה שמע ומר דריש לה להשמיע לאזניו ומר דריש לבכל לשון כדפרישית במתני':
א''ר יוסי. הוא ר' יוסי אמורא דהאי ש''ס ולפעמים קורא אותו רב יוסף כדמשמע בכמה דוכתי:
אמר רב מתנה דר' יוסי היא. האי דרב מתנה לאו אמתני' דהכא איתמר אלא אמתני' דפ''ב דמגילה כדלקמן והכי נמי גרים לדרב מתנה התם ואיידי דמשתעי בדינא דר' יוסי מייתי לה וכן נמי מייתי לה בפ''ק דתרומות וכדרך הש''ס הזה דאגב מייתי לכולא מילתא מה דאיתמר בדוכתיה. דתנינן התם הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ועלה קאמר רב מתנה התם דמתני' דפוסל בחרש דר' יוסי היא:
היידין ר' יוסי. איזה ר' יוסי וקאמר הדא דתנינן וכו' וכלומר דלר' יוסי דס''ל במתני' דבק''ש אף בדיעבד לא יצא קמ''ל דבתפילה מודה הוא דבדיעבד יצא דלא כתיב בה שמע. וכן י''ל דהאי למי נצרכה אמתני' דתרומות נמי קאי דקתני התם חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שלכתחילה צריך להשמיט לאזניו כשמברך ובדיעבד תרומתו תרומה דאף ר' יוסי דמתני' מודה בה מיהו הא דלקמן אמתני' דמגילה איתמר כדמשמע מהסוגיא ולא שייכא כולה אמתני' דתרומות כ''א מקצת ממנה:
למי נצרכה. האי ברייתא לר' יוסי דמתני' כדמפרש ואזיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source